מה הם זכויות הילדים במקרה של גירושין?

 

למעשה זכויות הילדים במקרה של גירושין לא משתנות, אלא מקבלות זוית ראיה חדשה. אחת הזכויות הבסיסיות היא הזכות של הילד למערכת יחסים ארוכה ומתמשכת עם כל אחד מההורים. אם בעבר כשהילד חיי עם שני ההורים תחת קורת גג אחת, לא היה צורך לחלק את השעות והימים בין ההורים, באשר לזמנים שבהם הם מבלים במחיצתו של הילד, כעת, לאחר הגירושין, הימים והשעות מחולקות בין ההורים. הילד ממשיך לקבל את החום והאהבה משני הוריו, וכן הוא מבלה בחברתם זמן איכות כפי שהיה בעבר, ברם, ההורים בדרך כלל לא מבלים עם הילד ביחד אלא כל אחד בנפרד.

 

בנוסף, כעת יש חלוקה בין ההורים לדאגה לצרכים של הילד. כאשר ההורה המשמורן דואג לצרכים השוטפים של הילד ושני ההורים בדרך כלל נשארים אפוטרופוסים ומשתפים פעולה ביניהם בהחלטות יותר גורליות הנוגעות לילד.

 

במילים אחרות, משמעותה של משמורת הינה אחריות ההורה לגידול והתפתחות גופנית ונפשית של הילד, קביעת מקום מגוריו, דרך חינוכו, לימודיו ושאר הדברים הנוגעים לחייו כמו גם כלכלתו ומזונותיו. ההחלטה לגבי האחריות על הילדים במקרי גירושין בין הורים, נקבעת עפ"י חוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962

 

בנוסף בזמן הגירושין, כזכות בסיסית של הילד, יש להקפיד על בריאותו הפסיכולוגית שכן גם הוא צריך להתמודד עם הליך הגירושין. ישנן תגובות שכיחות לגירושין, אותן ניתן לאבחן אצל רוב הילדים.

קיים דמיון בין עיבוד האבדן בגירושין, לבין עיבוד תהליכי האבל- והתמודדות עם אובדן סופי. כמו בתהליכי אבלות כך גם בגירושין, עובר לרוב הילד, את כל השלבים הבאים: הכחשה- הילד מנסה לדחות את המציאות המרה או לבטלה. בשלב זה נוטים הילדים להאמין כי הגירושין אינם ממשיים ואין זו אלא מריבה נוספת. לעיתים מתבטאת הכחשתו של הילד בכך שהוא כאילו איננו מושפע מהגירושין. אשמה- ילדים רבים חשים ברגשות אשם, והם תופסים את עצמם אחראים לגירושין בגלל התנהגותם "הרעה". בשל נטייתם של ילדים לחשיבה אומניפוטנטיות, הם מאמינים בכוחותיהם לגרום לפרידת ההורים. כעס- הגירושין מאיימים על הילד באובדן אהבה. הוא חש כי ננטש, נעזב והוזנח על ידי הוריו, לכן הוא עלול לחוש עוינות איבה וכעס כלפיהם. במקרים רבים האיבה והכעס מופנים דווקא כלפי האם, בשל חוסר יכולת לכעוס על האב, או בהתקת הכעס לדמויות משמעותיות אחרות כמו מורים, חברים ועוד. ייאוש- בשלב זה עיבד הילד את המציאותיות של הגירושין, והוא נוטה לרגשות של דכאון והתאבלות. מבחינה התנהגותית יכול שלב זה להתבטא בהפרעות גופניות, בכי המבטא את דכאונו, איבוד עניין בלימודים, במשחקים ובחברים, ובנטייה להתבודד. אלו הן תגובות כלליות הנצפות אצל רוב הילדים ללא הבדלי גיל, שלב התפתחות, אישיות, יחסים עם ההורים, והתנסויות קודמות.  בשלבים מאוחרים יותר, במחקרים אשר נעשו בקרב ילדים להורים גרושים, הסתמן גם שלב השלמה- המתבטא בקבלת המציאות החדשה והסתגלות למצב.

 

יש ילדים שמשלימים ומקבלים את כל עניין הגירושין בצורה טובה ויש כאלה שסובלים מכך יותר. הדבר מושפע מהאופי של הילד עצמו, מושפע מהיחסים בין ההורים, ורצוי שהיחסים יהיו טובים, מושפע מהמצב הכלכלי (רצוי שהמצב הכלכלי יהיה טוב), הסביבה החברתית, (אם היא תומכת או לא, עדיפה כמובן סביבה תומכת שמקבלת גירושין כחלק אינטגרלי מהחיים) כמובן שמודעות והבנה לתהליכים שעוברים על הילד וסיוע בידיו להתמודד עם התחושות והלחצים השונים תוך קבלתם כטבעיים ונורמלים, יכולים להביא לכך שהליך הגירושים לא יפגע בילד. הליכים של אבל הנם הליכים טבעיים בתרבות האנושית שאפשר להתמודד אתם בהצלחה, ויש לקבל ולהתייחס גם להליך הגירושין ככזה.